משפך אחד, עשרים לקוחות, עשרים מוניטין שנשמרים נפרדים

פרויקט לכל לקוח, והגבול הוא עבודה של מסד הנתונים

כל דבר כאן מוגבל בהיקפו לטננט ולפרויקט יחד — אנשי קשר, משפכים, קריאייטיבים, קמפיינים, זהויות שליחה, דוחות. ההגבלה הזו נאכפת באמצעות אבטחה ברמת השורה במסד הנתונים, ולא באמצעות סעיף שמישהו צריך לזכור להוסיף לשאילתה. פרויקט שנשכח לא רואה דבר, ולא את השורות של הפרויקט הראשון.

כלומר, הרשימה של לקוח אחד לא יכולה לדלוף בטעות לקמפיין של לקוח אחר, וכלומר שדוח עוסק בלקוח אחד כי מבנית אי אפשר שיעסוק בשניים.

כל לקוח שולח בשמו שלו

זהות שליחה שייכת לפרויקט: הדומיין שלהם, מפתחות ה-DKIM שלהם, תיבת הדואר שלהם או חשבון הספק שלהם, מגבלת הקצב שלהם. קמפיין כושל של לקוח אחד לא יכול לפגוע ביכולת החדירה לתיבות של לקוח אחר, כי לא היו משותפים להם דברים שאפשר לפגוע בהם.

זה גם מסדר שיחה לא נוחה בשלב מוקדם. הלקוח הוא הבעלים של השליחה שלו, של הרשימה שלו ושל רישום ההסכמה שלו. כשהוא עוזב — וחלק יעזבו — הוא עוזב עם כל זה, ולא בנית מצב של בן ערובה שתצטרך להסביר.

בעיית הדוח החודשי

רוב הכאב של סוכנות בדיווח הוא לא הפקת מספרים. הוא הפקת מספרים ששורדים שאלת המשך של הלקוח, והפקתם בלי שלוש שעות של צילומי מסך ביום הראשון של החודש.

שני דברים עוזרים כאן. הדוחות הם נתיבי API, כך שאת חבילת החודש אפשר להרכיב בסקריפט ולייצא כ-PDF, ולא באדם ובגיליון אלקטרוני. והמספרים כנים לגבי בוטים: גם הנתונים הגולמיים וגם המסוננים זמינים, מתויגים, כך שכשלקוח שואל למה שיעור הפתיחות ירד אחרי המעבר שלו, אפשר להסביר את זה במשפט אחד ולא להגן על זה בארבעה.

אותם אריחים מגיעים גם אל dash-b — ביצועי קמפיין, נפילות במשפך, צמיחת רשימה, יכולת הגעה לפי דומיין — כך שלקוח שרוצה לוח חי יכול לקבל אחד, בחשבון משלו, עם האישורים שלו ובלי מפתח שלך בדף.